פלאפון תקשורת בע"מ נ' פאטמה עלי ואח'

פסק דין

בפני תביעתה הכספית של חברת פלאפון בגין חוב בסך 23,001.52 ₪ המיוחס לנתבעת 1,עו"ד במקצועה ולנתבע 2 שהוא אביה,חוב הנוגע לשירותים וציוד סלולאריים שעל פי הנטען סופקו להם.

דרכו של תיק זה הייתה פתלתלה, התביעה "המקורית" הוגשה בפברואר 2009 כנגד הנתבעת בלבד בלשכת ההוצל"פ.

הנתבעת בחרה שלא להתגונן בפני התביעה,שילמה סך 10,000 ₪ בהעברה בנקאית וביקשה מכב' ראש ההוצל"פ לפרוס לה את יתרת החוב לתשלומים בסך 50 ₪ לחודש אלא אם כן תצליח להגדיל ולהקדים תשלומים.

בקשתה נדחתה.

או אז שילמה הנתבעת את מלוא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ שנסגר.

לאחר התשלום ולטענתה בשל ייעוץ משפטי מוטעה,בחרה להגיש תביעה בסדר דין מהיר להחזרת הכספים. אותו הליך נמחק על פי המלצת בית המשפט שדן בו,הנתבעת ביקשה להחיות את תיק ההוצל"פ והדיון הועבר לכבוד הרשם נ. זיתוני שבהחלטה ארוכה ומפורטת נתן לה בסופו של יום הארכת מועד ורשות להגן.

חזית הגנתה של הנתבעת המפורטת בבקשת ההתנגדות כוללת בעיקר טענות ביחס לחבותה כשהיא טוענת כי לא היא התחייבה ולא חבה בגין העסקאות שנכרתו לאחר 19.12.06 אך היא לא העלתה לא בבקשה ולא בכלל שום טענה מפורטת ביחס לחוב סכומו או אופן חישובו ומקורו. מה שנטען זו הכחשה שנותר חוב כלשהו משום שכל החשבוניות שולמו.

נוכח טענות הנתבעת הותר לתובעת לבקשתה לתקן את התביעה בין היתר באופן שאביה של הנתבעת יצורף כנתבע מספר 2.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה נוסף מעבר לבקשת ההתנגדות,הנתבע 2 לא הגיש כלל כתב הגנה ולכן כנגדו ניתן פסק דין בהיעדר.

התובעת הגישה את תצהירו של מר עוז קם מיכאלי והנתבעת הסתמכה על תצהירים מטעמה. העדים נחקרו וב"כ הצדדים סיכמו.

הגם שמדובר בתביעה שהיקפה איננו מגיע אפילו לשני שליש גובה סמכות בית המשפט לתביעות קטנות,לא חסכו הצדדים מאמץ והתיק התנהל באריכות,לתצהירים צורפו עשרות מסמכים,הדיון בפני כב' הרשם התפרש על פני 13 עמודי פרוטוקול והדיון בפני על פני עוד 11 עמודים,סיכומי התובעת מתפרשים על 93 סעיפים שחלקם כוללים תתי סעיפים נוספים ורבים,הנתבעת הסתפקה בלא פחות מ-50 סעיפים.

יש להכניס את התיק שמתנהל בסדר דין מהיר לפרופורציה ופסק הדין ינומק באופן תמציתי ככל שניתן ובהתאם לרוח תקנה 214טז' לתקסד"א ואין צורך לחזור על כל טענות הצדדים למעט אלו שבאמת נחוצות להכרעה.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה.

התובעת הוכיחה את סכום התביעה במאזן ההסתברות הנדרש.רכיבי סכום התביעה ודרך חישובם אינם חלק מחזית ההגנה וגם הלכה למעשה לא נסתר בשום צורה. השאלה המצריכה דיון היא שאלת החבות קרי האם יש לחייב את הנתבעת בסכום התביעה או חלקו בהתאם לחבותה שתיקבע.

חבות זו יכולה לנבוע או מהוכחת חתימת הנתבעת על ההסכמים או הוכחת מתן הרשאה מצידה לאביה לחתום על ההסכמים בשמה ועבורה.

כבר עתה יש לומר שלעד מטעם התובעת אין כל ידיעה אישית על מה קרה,מי נכח,מה נאמר ומי חתם ככל שהדברים נוגעים להסכמים שבמחלוקת. העד העיד על הרשום ברשומות התובעת ועל נהליה.

ממראה ההסכמים ומעדות הנתבעת וכלל הראיות עולה כי ההסכמים שבמחלוקת נחתמו ע"י אביה של הנתבעת הוא הנתבע 2 (עמוד 16 לפרוטוקול ש' 14-16 וכל גרסת הנתבעת ולמשל סעיף 20 לסיכומיה).

כך גם הוכח שהנתבע 2 הציג בפני נציג התובעת תעודת עוסק מורשה תקפה של הנתבעת 2 עליה מסתמכת התובעת כראיה לביסוס טענת הרשאה וזיהוי הלקוח "האמיתי". הוכח שהתעודה שדווקא אמורה היתה להיות ברשות הנתבעת בכל עת מתוקף היותה עוסקת מורשה נמסרה לאביה בסוף שנת 2007,בין היתר לצורך הצגתה לתובעת אם כי הנתבעת טוענת שהמסירה הייתה רק לצורך קבלת הטבות לקוח עסקי ולא לשם התקשרות או ביצוע פעולה אחרת בשמה.

אינני מקבל טענה זו של הנתבעת,לא מהפן המשפטי ולא מהפן העובדתי.